כאבים ביד קשורים לעשייה. הם יכולים לרמוז על עודף מאמץ בעשייה, עודף עשייה, פחד לעשות או על עשייה שנעשית מתוך כורח, - כלומר - עושים משהו שלא רוצים באמת לעשות אותו. במקרה כזה - הגוף עלול ליצור דלקת כרונית ביד.
כשאני מתבוננת על כאבים ביד אני מסתכלת על כל היד, מהכתף ועד קצות האצבעות. לפעמים הכאב יופיע באצבע, אבל השורש שלו יכול להיות בכתף, שבכלל לא כואבת. שימו לב שיש משמעות לצד שבו יש כאב, אצל רוב האנשים כאבים בידיים יופיעו יותר ביד ימין מאשר שמאל, ואז צריך לשאול מה קורה בעבודה, עם חברים רחוקים, מחוצה לנו, כשכאב ביד שמאל ידבר על המצב האישי שלנו, עשייה לעצמנו ולמשפחה. זה בהנחה שהיד החזקה שלכם היא ימין.
כל חלק ביד קשור לשלב אחר בעשייה.
הכתף היא ההתחלה, (זה אחרי שהחלטנו שרוצים ועושים - עם הלב) קודם כל לוקחים אחריות, וזה תפקיד הכתף. כאב שמתחיל כבר מהכתף יגיד לנו שיש בעיה כבר בהתחלה עם לקיחת האחריות על המשימה. אולי אנחנו מרגישים שזה לא מתאים לנו, גדול עלינו, אין לנו כוח לזה, עמוס לנו, אולי אין לנו ביטחון שנצליח. - רגשות כאלה יכולים להתבטא בכאב בכתף שעלול להקרין לכל היד. קשה להתחיל לפעול אם לא לוקחים אחריות על הדבר שעושים.
כאב יכול לרמוז על מצב בו לקחנו יותר מדי אחריות, שהעמסנו והגזמנו, ואז הכאב אומר לנו לעצור, לבחור טוב יותר מה אנחנו לוקחים על עצמנו ומה לא, ובאיזה קצב. כתף ימין תדבר על האחריות בעבודה או בלימודים, מול חברים רחוקים יותר, כתף שמאל תתיחס לאחריות במשפחה הקרובה, בזוגיות ולגבי עצמנו. אנשים שפורקים את הכתף שלהם - הם לרוב גמישים מדי, לא מכבדים את הגבולות של עצמם, ועוברים אותם. זה יכול לקרות לאנשים שמאוד אוהבים לתת וממהרים להתנדב למשימות שונות, לי לבדוק אם זה בכלל מתאים להם, אם הם באמת רוצים לעשות.
הזרוע מתייחסת לחלק שהתחיל לבצע, זה איזור שפחות מועד לכאבים, לרוב האנשים קל יותר להתחיל מאשר לסיים, למעט מקרים בהם מראש הכתף לא לקחה אחריות, ואז אין את המוטיבציה הדרושה, אין כוח להתחיל.
המרפק - מתייחס לתחושת מרחב מחייה. כאבים במרפק מראים שיש איזה מאבק על המרחב, זה קורה בעיקר במרפק ימין - כשבעבודה יש תככים ופוליטיקה פנימית שדורשת "מרפקים", דחיפה ושמירה של אנשים על מקומם. אנשים שאין להם מרפקים או לחילופין - נדרשים לשמור על מקומם, להלחם עליו ולהשתמש במרפקים, עלולים לפתח לאורך זמן כאבים או חולשה במרפק. מבחינת הדרך של העשייה, זה איזור שבוחן את השפעת הפעולות שלנו על הסביבה, אם יש התנגדות לעשייה שלנו - נצטרך להשתמש במרפקים... כאב במרפק שמאל יראה על צורך להלחם על מקומי בבית או מול עצמי, אם נתתי לאחרים עדיפות על פניי.
האמה (החלק בין המרפק לשורש כף היד) - הוא החלק בעשייה שמשתף פעולה עם אחרים בעשייה, כשמדברים עם הידיים מניעים בעיקר אותו יחד עם כפות הידיים, הוא חלק שקשור לתקשורת תוך כדי העשייה. לפעמים כאבים באמה יכולים להתחבר לקצרים בתקשורת עם אנשים בעבודה, תוך כדי עבודה משותפת, או עודף מאמץ בזמן עשייה משותפת.
שורש כף היד - כאבים באיזור הזה אופייניים לאנשים שעובדים הרבה על המחשב, אם זה המצב, אנא התחשבו ביד שלכם, - פחות עבודה עם העכבר, יותר קיצורי מקלדת יכולים לעזור, ולנסות להוריד עומס מהיד. זה ההיבט הפרקטי.
מהצד הרגשי - כאבים בשורש כף היד קשורים למצב בו כבר התחלתי לעשות משהו שאני לא באמת רוצה לעשות, ויש רצון להתחרט ברגע האחרון. לעצור את העשייה לפני הסוף. עוד דבר שנתקלתי בו - כאבים בשורש כף היד שקשורים לאהבה בלתי אפשרית, מאחר ויש קושי לממש את האהבה. חוסר מימוש זה דבר שכואב ליד. עוד סיבה לא להתאהב בגבר נשוי.. גנגליון וגושים שפירים ביד - מראים על חסימה, שהעשייה לא זורמת, לפעמים בעקבות עודף עשייה, וקושי להתמקד. זה מאפיין אנשים יצירתיים מאוד, שמנסים לעשות המון דברים בו זמנית, מתחילים כמה פרוייקטים במקביל, ולפעמים עודף העשייה יוצרת הצפה ואז תקיעויות קטנות, אם יש גם כאבים או הגבלת תנועה - הגוף בעצם מבקש להאט עם העשייה, להתמקד ולחזור לקצב שלנו. אם אין כאבים אבל יש גושים - זה פשוט סימן שיש הצטברות של דברים שאנחנו רוצים לעשות, לממש, להגשים.
כף היד - כאבים באצבעות יכולים להצביע על נושאים שונים, לכל אצבע יש את האיכויות שלה.
כאבים במפרקי האצבעות - יהיו קשורים לגמישות בעשייה, או דווקא נוקשות. - אנשים שצריכים שהעבודה תעשה בדרך מאוד מסויימת ולא אחרת, והם קשים עם עצמם ועם אחרים לגבי זה יכולים לסבול מכאבי פרקים מהסוג הזה.
כאב באצבע המורה - יכולים להתחבר לשיפוטיות, ביקורתיות, זו אצבע שעושים איתה - נו נו נו, שמצביעים איתה, זו אצבע שקשורה לנוכחות של העשייה, אנשים שהאצבע הזו כואבת להם - חשוב להם שיראו ויקבלו קרדיט על העשייה שלהם, או לחילופין - לא יודעים לקחת קרדיט לעצמם על העשייה שלהם.
כאב באצבע - אמה - אצבע חזקה יחסית, היא הארוכה מכולן, היא קשורה לשיתוף פעולה בעשייה, כמה אני גמישה בעשייה משותפת, עד כמה אני יודעת מתי לעשות ומתי לא לעשות, אם היא נפגעת זה ישפיע על הכוח בכל היד, על כל העשייה. מאוד לא נוח להפגע בה.
כאב בקמיצה - זו האצבע המקושטת, עליה עונדים טבעות, גם גברים יענדו עליה טבעת נישואים, היא מעודנת יותר מהאחרות, היא תתייחס לעשייה עדינה, לטיפוח, לרגישות תוך כדי עשייה. לתשומת לב לצד השני וגם לרגשות שלנו בזמן עשייה.
כאבים באגודל, למשל, יתייחסו לעשייה שהיא פרקטית יותר, כי זו אצבע חזקה יחסית לשאר האצבעות ופחות מקושטת, אצבע פרקטית, מתייחסת גם לכסף (סופרים איתה שטרות). זו גם אצבע שקשורה ללהשאיר חותם, כי פעם היו חותמים איתה. אנשים שחשוב להם להשאיר חותם ולא מרגישים משמעותיים מספיק עלולים לפתח כאב באגודל.
ציפורניים - קשורות לגימור של דברים, להתייחסות לאסטטיקה של דברים, איך מגישים אותם, לסיים דברים כמו שצריך. אנשים שאוהבים את הציפורניים יהיו כאלה שחשוב להם הגימור ואיך הדברים נראים בסוף, לפעמים עם נטייה לפרקפציונזם. אגב, כסיסת ציפורניים לא סתם מופיעה בזמן לחץ. מי שכוסס ציפורניים רוצה שהזמן יעבור, ומהר, אין לו סבלנות לחכות לקצב של המציאות, תהיה לו נטייה לעשות יותר מדי, ובלחץ, ואז לחכות בחוסר שקט עד שהמציאות תדביק אותו. הציפורניים צומחות כל הזמן, בלי שנתאמץ, כמו שהזמן עובר כל הזמן, לא צריך לדחוף אותו. או אותנו. צריך לדעת מתי להרפות. שאלו אותי לגבי אלרגיות שמתבטאות בגירודים בידיים. - גירוד יוצר מצב בו אני פוגעת בעצמי, בעור שלי, ועור הוא הגבול של הגוף. אז הייתי שואלת איפה אני פוגעת בעצמי דרך עשיית יתר או אי עשייה מספקת, ואם זה יהיה ביד ימין זה יהיה לגבי העבודה, שמאל ידבר על הזוגיות ועל עצמי. במצב של גירוד צריך לראות מה התגובה הרגשית, למשל, גירוד שמציק - דורש מאיתנו לעבוד על נושא ההצקה/הטרדה ולשאול איפה אני מציקה לעצמי במהלך היום. וזה מזכיר לי לקוחה שלי שהגיעה עם כתמים על הידיים. הרופאה שלה אמרה לה שזה לא מדבק, שזה יעלם לבד, ושאין מה לעשות. זו היתה לקוחה שעשייה מילאה אותה בתחושת משמעות, שבשבילה לא לעשות לא היה בכלל אופציה. היא כל כך העדיפה עשייה על פני מנוחה, שבשבילה המסר מהגוף היה להרפות, לא לעשות, לתת לגוף להחלים לבד. וזה היה חדשני עבורה. אני חוזרת שוב - צריך לדעת מתי להרפות.