לילך מרחובות הגיעה אליי בגיל 40.
להריון הראשון היא נקלטה בקלות באופן טבעי בגיל 36,
ויש לה ילדה מקסימה בת 3.
במשך שנה וחצי היא ניסתה להכנס להריון,
ובכל פעם נקלטה אבל העובר לא התפתח.
היא עברה 5 הפלות,
בכל פעם בשבוע 4-5,
היא הגיעה ממש מתוסכלת ומיואשת.
לא היתה שום סיבה רפואית להפלות.
הכל היה תקין, הגוף היה במצב מעולה.
היא פחדה שאיחרה את הרכבת,
שמאוחר מדי, שהיא מבוגרת וזהו,
שהביציות שלה "זקנות",
שלא יהיו לה עוד ילדים,
שהילדה שלה תגדל כבת יחידה.
כששאלתי מה קרה בחיים שלה בתקופה הזו,
מסתבר שאבא שלה נפטר לפני שנה.
זה היה משבר גדול עבורה, והיא עדיין לא עיכלה את האובדן.
כשדיברנו על המוות של אבא,
מה שעלה היה ניתוק רגשי והתנגדות למוות.
היא פשוט לא קיבלה את העובדה שמת,
וראינו איך ככה התייחסה גם להפלות,
היא לא באמת התאבלה עליהן,
היא התנתקה והמשיכה הלאה.
בטיפול עשינו תיקון להפלות,
לילך נתנה מקום לכל עובר ועובר,
התייחסה והסכימה להתאבל על כל אחד מהם,
וגם על אבא שלה.
ריפאנו את הלב שלה שנשבר,
והחזרנו גם אותה למקום שלה,
לתחושה שיש לה מקום בעצמה.
החזרנו בפגישה הזו את האמון שלה בגוף,
שנפגע בעקבות ההפלות,
ניקינו את הפחדים והאמונות שהיא מבוגרת מדי,
וכל מה שעוד עלה בטיפול.
כל מה שלילך היתה צריכה היה שתי פגישות
תוך שבועיים כבר קיבלתי ממנה הודעה שהיא נקלטה להריון.
הסמס הבא כבר היה בקשה לטיפול הכנה לקראת לידה..
הנה מה שהיא מספרת על החויה שלה עם כמה טיפים